אני לא אוהבת קור

״אני לא אוהבת קור ובטח שלא מים קפואים ״ אמרתי לו כשהוא הציע לי להיכנס,

״אם אתה רוצה לראות אותי נכנסת לאמבטיה תמלא אותה במים חמים עם מלח אמבט וקצף ,ודרינק ליד בכלל יעשה את העבודה.

רק כשאתה מסיים תגרוף את המים אחרייך״ אני ממשיכה

הוא הביט בי בחיוך קל, כאילו כבר ידע מה תהיה התשובה. “אין בעיה,” הוא אמר, “אני אדאג לזה .”

נכנסתי לבית, עדיין מרגישה את הקור של החורף בחוץ. חשבתי על האמבטיה החמה שאני יעשה לעצמי ונתמלאתי אושר,

כשסגרתי את הדלת גנבתי בו מבט חטוף . המחשבה עליו ועל האמבטיה הקרה בחוץ לא עזבה אותי למה הוא יכול ואני לא?

ולמה הוא תמיד מעצבן אותי שהוא בזון שלו כמו נזיר בודהיסטי?

משהו בי רצה להוכיח לעצמי שאני יותר ממנו או לפחות מנסה להיות רגועה ושלווה כמוהו

אני יכולה לעשות את זה, למרות הקור והחוסר נוחות.

עמדתי מול החלון, מביטה בגשם שמתחיל לרדת בעדינות. הדופק שלי עולה כי אני מבינה שהחלטתי ואין דרך חזרה

המים הקפואים באמבטיה שבחוץ נראו פתאום כמו אתגר, כמו משהו שאני צריכה להתמודד איתו כדי להרגיש חזקה יותר.

החלטתי שזה הזמן להפסיק לתת למחשבות שלי לשלוט בי

אם אני יכולה להתמודד עם הקור הזה, אני יכולה להתמודד עם כל דבר. לבשתי את החלוק החם שלי ויצאתי החוצה.

הרוח הקרה נשפה בפניי, אבל המשכתי ללכת, נחושה בדעתי. כשהגעתי לאמבטיה, עצרתי לרגע, לוקחת נשימה עמוקה. זה היה הרגע שלי להראות לעצמי שאני מסוגלת.

בלי לחשוב פעמיים, פשטתי את החלוק ונכנסתי למים הקרים. זה היה הלם בהתחלה, אבל מהר מאוד הרגשתי איך הגוף שלי מתרגל והנפש שלי מתמלאת בתחושת חופש ועוצמה. עשיתי את זה. התגברתי על הפחד שלי ויצאתי מהאמבטיה עם חיוך גדול על הפנים ותחושת סיפוק שלא הכרתי קודם